פסק-דין בתיק עת"מ 26898-09-11

1.         העתירה שבכותרת - עניינה בקשתו של העותר מס' 2, מר קלייבורן הייז, לקבלת מעמד בישראל. בעתירה נטען, שהעותר נולד בארצות הברית בשנת 1948 והוא נכה 100%. בשנת 1975, בהיותו בן 27 שנים, הוא עזב את ארצו. הוא הגיע לישראל באשרת תייר ומאז ועד היום הוא נמצא בישראל ולא יצא את גבולותיה. עם בואו לארץ, הצטרף העותר 2 אל "קהיליית העבריים מדימונה". הוא ויתר על אזרחותו האמריקנית ביום 24.3.1976. בהמשך, ובשל בעיות רפואיות שונות וגם חילוקי דעות אידיאולוגיים - כך נטען בעתירה - עזב העותר 2 את קהילתו. הטענה המרכזית החוצה את העתירה לארכה ולרחבה היא הטענה, שבקשתו של העותר למעמד בישראל - אינה מטופלת. למעשה בקשתו זו מסורבת, והכל - חרף היות העותר 2 "מחוסר אזרחות". בעתירה נטען, שעל העותר לקבל מעמד בישראל בשל היותו "מחוסר אזרחות" ותוך כדי כך שעל המשיב לקבוע גם נהלים רלבנטיים לעניין זה של הטיפול במחוסרי אזרחות - וליישמם.

2.         בהודעת עדכון שהגיש המשיב לאחר שהוגשה העתירה, נטען שבמסגרת הטיפול בבקשתו של העותר ולאור טענתו לפיה הוא מחוסר אזרחות, פנה המשיב למשרד החוץ על מנת שתיעשה בדיקה אל מול שגרירות ארצות הברית בישראל לבחון אם העותר יכול לקבל את אזרחותו האמריקנית בחזרה. צוין בהודעה, שנערכה פגישה בשגרירות ארצות הברית בישראל עם העותר ובא-כוחו לצורך בחינת בקשתו של העותר לקבל בחזרה את אזרחותו האמריקנית. על פי המידע שהתקבל באמצעות משרד החוץ, נמסר על-ידי סגן הקונסול של ארצות הברית בישראל, שהעותר הוא אזרח אמריקני. עוד נטען, שלטענת סגן הקונסול, העותר סירב לחתום על בקשה למסמך נסיעה ולכן לא הונפק לו דרכון. בהודעה נטען, שהתנהלות העותר מהווה חוסר ניקיון כפיים והיא עומדת גם בסתירה לטענות שבסעיפים 41-40 לעתירה, ולפיהן עמדת שגרירות ארצות הברית היא שהעותר אינו אזרח ארצות הברית.

3.         בתגובה להודעת עדכון זו של המשיב, לא הכחיש העותר שהתקיימה פגישה כאמור בנוכחות בא-כוחו בשגרירות ארצות הברית. במהלך הפגישה נערכה בדיקה ונמצא שקיים אזרח אמריקני הנושא את שמו של העותר, אשר ביטל את אזרחותו - ואזרחות זו הושבה לו רטרואקטיבית על-ידי שלטונות ארצות הברית, כפי שהדבר נעשה לכל חברי קהילת "הכושים העבריים" (כך נרשם בתגובה), אשר ביטלו את אזרחותם. כך, בהיות ביטול האזרחות בניגוד לרצונם של חברי הקהילה. עוד צוין בתגובה, שנציגי שגרירי ארצות הברית הבהירו לעותר ולבא-כוחו, שאין באפשרותם לקבוע שהעותר עצמו הוא אותו אזרח אמריקני שמופיע במאגריהם ואין באפשרות העותר למלא טופס לקבלת דרכון או לבצע כל פעולה אחרת בשם האמור. צוין עוד, שבחלוף 37 השנים מאז הויתור על האזרחות, לא קיים במאגרי השגרירות האמריקנית תיעוד רלבנטי המזהה את העותר 2 כמר קלייבורן הייז. אשר על כן נטען, שטענות המשיב לפיהן העותר יכול לקבל דרכון אמריקני - "אינן מדויקות", וכך גם הטענה לפיה העותר סירב לחתום על בקשה למסמך נסיעה. זאת, משעה שנציגי השגרירות לא היו מאפשרים לעותר לחתום על הבקשה למסמך נסיעה "אף אם היה משתוקק לכך בכל מאודו" (סעיף 7 לתגובה). צוין עוד בתגובה, שלעותר טענות נוספות במישור ההומניטארי, שגם אותן יש מקום לברר - כך או כך.

4.         נוכח המחלוקת העובדתית שעלתה מן ההודעות השונות שהגישו הצדדים בעניין זה של זכותו של העותר לאזרחות ואת הקורות אותו בשגרירות, התאפשר לצדדים לתמוך את הודעותיהם בתצהיר, והכל מכוח החלטתי שמיום 29.5.2012. בהמשך לכך, הוגש תצהיר של ראש ענף קשרי חוץ וזרים במשרד החוץ, אגף קונסולרי, וזאת בתמיכה לעמדת המשיב. בתצהיר צוין, שלפי המידע שנמסר לנותנת התצהיר על-ידי סגן הקונסול של ארצות הברית בישראל, העותר הוא אזרח אמריקני והוא אכן סירב לחתום על בבקשה למסמך נסיעה ולכן לא הונפק לו דרכון. תצהיר מטעם העותר - לא הוגש וגם לא כל הודעה אחרת (הגם שלפי בירור שנערך עם המזכירות החלטתי הנזכרת מיום 29.5.2012 הומצאה לבא-כוחו).

5.         על רקע האמור לעיל, מסקנתי היא כי דין העתירה שלפניי - להידחות. עיון בעתירה עצמה מראה כי הבריח התיכון בה בכל צעד ושעל הוא הטענה, לפיה העותר 2 הוא חסר כל אזרחות; והטענה העוקבת, לפיה בשל נתון זה על המשיב ליתן לעותר מעמד בישראל. העותרים טענו שהעותר 2 הוכיח שהוא אינו רשאי לקבל חזרה את אזרחותו האמריקנית (סעיף 3 לעתירה). הם פירטו את ההליכים שהתקיימו לפני הגשת העתירה, שעיקרם עמדת העותרים לפיה על המשיב חובה להעניק מעמד לעותר 2 בהתאם לאמנות בינלאומיות שעניינן טיפול בחסרי אזרחות (סעיף 37 לעתירה). העותרים גם ציינו בעתירה את הפניות שנעשו לקונסוליה ולשגרירות האמריקנית, ובהן הודע לעותר שהוא לא אזרח ארצות הברית, תוך סירוב לטפל בעניינו (סעיפים 40-41). העותרים גם פירטו בעתירתם את הבקשה ששלחו לשר הפנים, ועיקרה טיפול בבקשת העותר 2 למעמד חוקי בישראל "כמחוסר אזרחות" וכן "גיבוש נוהל לטיפול במחוסרי אזרחות בישראל" (סעיף 68 לעתירה). בטיעון המשפטי שבעתירה התבקש במפורש כי "בית המשפט הנכבד יורה למשיב לטפל בבקשת העותר 2 למעמד בישראל כחסר אזרחות בהקדם" (סעיף 64 לעתירה). העותרים הדגישו את חובת המדינה להסדיר את מעמד חסרי האזרחות (פרק ה.1 לעתירה); ואת טענתם לפיה העותר 2 לא יקבל חזרה אזרחות ארצות הברית (פרק ה.2 לעתירה). העותרים טענו אמנם, שמקרהו של העותר מייצג נסיבות הומניטאריות חריגות (סעיף 152 לעתירה), אולם גם עניין זה נטען על יסוד חובה נטענת של המשיב לטפל במחוסרי אזרחות בישראל. גם בסעיף 168 לעתירה שבו העותרים וטענו שהמעמד המבוקש לעותר 2 בישראל הוא "מכוח היותו 'חסר אזרחות'".

6.         הארכנו בתיאור הטיעון שבעתירה לעניין היות העותר מחוסר אזרחות - בכדי להבהיר את הבסיס לדחיית העתירה, כפי שהוגשה: משעה שהטיעון כולו סב וסובב סביב חוסר האזרחות של העותר כמו גם אי היכולת לקבל את האזרחות האמריקנית, נשמט על פניו הבסיס והעילה לעתירה כולה. כך, משעה שעמדת המשיב הנתמכת בתצהיר באשר לעמדת הרשויות האמריקניות - היא כזו שלפיה העותר מוכר כאזרח ארצות הברית וזכאי לקבל את האזרחות, תוך שהוא נמנע אפילו ממילוי הטופס הרלבנטי לשם כך. משכל שנטען על-ידי העותר בתגובה לכך הוא שהדברים "אינם מדויקים", ולא צורף כל תצהיר לעניין זה; ומשעה שזהו לב העתירה וכל הטיעון שבה, כאשר גם הטיעון ההומניטארי אינו בר-ניתוק מן הטיעון האחר, כפי שהדברים נכתבו בעתירה - המסקנה היא שדין העתירה במתכונתה זו ובטיעון שבה - להידחות, וכך אני מורה. אין בכך כדי למנוע מן העותר למצות את ההליכים בעניינו, אם לאחר בירור סופי של סוגיית אזרחותו, או בנפרד ממנה (ומבלי שאביע עמדה בעניין לגופו). בנסיבות העניין ונוכח מצבו הנטען של העותר 2, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט בסיון תשע"ב, 19 ביוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: